שותפים בבריאה באמירת הסליחות

בבואנו לעמוד לפני אמירת סליחות, אנו נזקקים להבין מה המקור של אמירת הסליחות ומה משמעותן. הגמרא[1] מספרת לנו כך:

"ויעבר ה' על פניו ויקרא", אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם.

ה' ה' - אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה. אל רחום וחנון, אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר (שמות לד) "הנה אנכי כרת ברית".

בהתבוננות

בדברי הגמרא הללו, עולות מספר שאלות:

א. כיצד יתכן שה' התעטף בטלית, הרי ה' הוא לא בשר ודם? וכן צריך להבין באיזו טלית ה' התעטף? מה עניינה של הטלית הזו?

ב. מדוע ה' מוחל כשאנו עושים כסדר התפילה שלו? מדוע מספיק לומר כמה מילות קסם מבלי חזרה בתשובה?

ג. "אני הוא קדם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם" - מדוע צריך להגיד לנו ש-ה' הוא לפני החטא וה' הוא אחר החטא? מה החידוש בכך? למה שנחשוב שה' השתנה במשהו?

ד. מעבר לכך יש לשאול, הרי אמרנו פעמים רבות את י"ג המידות ולא תמיד נענינו? אז מדוע הגמרא מבטיחה לנו "ברית כרותה לשלש עשר המידות שאינן חוזרות ריקם"? הרי אנו רואים שזו לא תמיד עובד?

כדי לענות על השאלות הללו, נתבונן בדברי המהרש"א[2] על הגמרא, שכך כתב:
ובספר ישן מחכמת המקובלים מצאתי וז"ל נתעטף הקדוש ברוך הוא באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם שעליו נאמר עוטה אור כשלמה שמבהיק מסוף עולם ועד סופו כו' והאריך בסוד הענין:

מדברי המהרש"א עולה שחזרה בתשובה זה חידוש שאין כדוגמתו, כל פעם שאנחנו חוזרים בתשובה ה' בורא את העולם מחדש, ומאפשר לנו ליצור עולם חדש ומתוקן.

רעיון זה מיישב לנו, גם את השאלה שעולה הרבה פעמים, כיצד ייתכן לחזור בתשובה, הרי קלקלנו משהו, ומה שהתקלקל כבר לא ניתן לתקן.

מבאר המהרש"א, ש-ה' מראה לנו שאפשר לברוא את העולם מחדש. ה' יכול לברוא את העולם מחדש, ולתת לנו הזדמנות חדשה לעולם. כמו שכשילד מפסיד במשחק מחשב הוא יכול להתחיל אותו שוב מההתחלה.

ממילא כעת מובן, ש-ה' לא אומר לנו שברגע שנחטא נגיד "כצפצוף הזרזיר"[3] כמה מילות קסם של י"ג מידות וימחקו לנו העוונות, אלא ה' אומר לנו אתם יכולים כל רגע להתחיל מהתחלה, ולתת לבריאה להיברא מחדש.

יש לזכור שיום אמירת הסליחות (לפי מנהג האשכנזים) זהו יום בריאת העולם לפי דעת ר' אליעזר. כפי שכותב הר"ן בתחילת מסכת ראש השנה[4]:

ולפי זה הא דתניא בגמרא דרבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם על גמר ברייתו קא אמרינן דאדם הראשון שבו נגמר העולם נברא ביום ששי דהיינו באחד בתשרי... אבל בכ"ה באלול תחלת בריאת העולם הוא ולכך נהגו בברצלונ"ה וגלילותיה להשכים באשמורות הבוקר בכ"ה באלול

כל שנה בעת אמירת סליחות ניתנת לנו הזדמנות להיות שותפים בבריאת העולם מחדש. כל פעם שאנו עומדים לפני ה' עטופים בטלית, אומרים ל-ה' כפי שהתעטפת בטלית בבריאת העולם לברוא את העולם כך אנו רוצים להתעטף בטלית ולברוא עולם חדש מתוקן.

על פי זה צריך לבאר את המשך דברי הגמרא. "יעשו לפני כסדר הזה". כפי שביאר בעל ה"ראשית חכמה" לרב אליהו די וידאש[5]:

"אמרו הגאונים כי כוונת "יעשו לפני כסדר הזה" אין הכוונה לבד על עטיפת טלית, אלא שיעשו סדר המידות שלמד הקב"ה למשה שהוא א-ל רחום וחנון. דהיינו מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום וכן כל י"ג המידות".

כוונתו לומר, שאין צורך רק באמירת הסליחות באופן חיצוני, אלא שאנו צריכים ללכת ולהדבק במידותיו של הקב"ה. כדברי הגמרא[6]:

"ואנוהו - הוי דומה לו: מה הוא חנון ורחום - אף אתה היה חנון ורחום."

ברגע שאנחנו נדבק במידותיו של ה' ונתנהג כמותו, ממילא "נעשה לפניו כסדר הזה", ה' יסלח לנו ויקבל את בקשתנו.

על פי זה ניתן להוסיף קומה בהבנת דברי הרא"ש[7] שמסביר את המשמעות דברי הגמרא "אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא אחר שיחטא האדם" כך:
"ואם תאמר: מה צריך האדם למדת רחמים קודם שיחטא? ויש לומר אף על פי שגלוי וידוע לפניו {עוד בבריאת העולם} שסופו לחטוא מתנהג עמו במדת רחמים באשר הוא שם."

פירושו של דבר, ה' יודע שנחטא ובכל זאת הוא אוהב אותנו לפני כן, ואוהב אותנו גם אח"כ. ה' אומר לנו שהוא יודע שנחטא, ואף על פי כן הוא החליט לברוא את העולם, ואם אחר שנקלקל נחזור בתשובה, הוא יברא שוב את העולם מחדש. משמעות העניין, שה' אומר לנו שברגע שנחזור בתשובה, הוא יברא בעבורנו שוב את העולם, וכל העוונות נמחקים, כי הכל התחיל מהתחלה.

היטיב לתאר זאת הרב שלום הרוש בשיר שחיבר: "מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה". ה' אומר לנו שניתנת לנו אפשרות לברוא מהתחלה את העולם. להתעטף בטלית של בריאת העולם ולהגיד הכול מתחילים שוב מהתחלה.

הרב קוק בספרו אורות התשובה[8] העמיק במשמעות העניין, ומבאר שכל חזרה בתשובה היא יצירה מחודשת שכרוכה בבריאת העולם כך, וכך הוא כותב בלשונו הצחה:
"להעמיק הרבה צריכים ביסוד התשובה, עד שאורה יאיר כל-כך עד שזכרון כל חטא יעורר בו רגש שמחה עצומה, מפני הידיעה של הזכות הגדולה שמאירה בהם על ידי קדשת התשובה, שהיא אור ד' הפועל בתקון העולם, יסוד הבריאה."

הרב קוק מלמד אותנו שכל התשובה זה תהליך של יסוד הבריאה. כל מה שאנחנו פועלים בתשובה, זה שבים אל הבריאה, אל נקודת ההתחלה, ומאפשרים שוב ל-ה' ללבוש את אותה טלית שה' אתה ברא את העולם.

אנו כעת ברגעים הגדולים של בריאת העולם צריכים לבוא לפני ה' ולהגיד לו אמנם הייתה לנו שנה שבה טעינו בהרבה תחומים, אבל אנו רוצים שנה של קדושה וטהרה, שנה של התעלות רוחנית. שנה שנזכה בה להיות חלק מבריאת העולם. להיות שותפים בבריאה חדשה של העולם.

[1] בבלי ראש השנה יז עמוד ב.
[2] חידושי אגדות מסכת ראש השנה דף יז עמוד ב.
[3] מתוך ספר הכוזרי מאמר ב אות כד (הובא שם בהקשר אחר).
[4] ר"ן על הרי"ף ראש השנה דף ג עמוד א.
[5] שער הענווה פרק א.
[6] בבלי שבת קלג עמוד ב.
[7] ראש השנה פרק א.
[8] פרק ז פסקה ז.